מהלך הטקס אבי התינוק, המוהל והסנדק מתעטפים בטליתות ונעמדים על ה’במה’ בה ייע רך אם הברית צמודה לתפילת שחרית ואינה בשבת, עטור אבי התינוק גם בתפילין. אימו של התינוק מביאה אותו כשהוא שכוב על גבי כרית מקושטת אל מקום הטקס ומניחה אותו בידי השושבינים, ה’קוואטרים’, המכובדים בנשיאת התינוק. אלה מובילים את התינוק אל הבמה, כשהם מעבירים אותו ביניהם ומוסרים אותו, על גבי הכרית, לאביו. האב נותר לעמוד על ה’במה’ במשך כל הברית, במהלכה עליו להקריא פסוקים שונים בקול רם בפני הציבור. לאמא אין תפקיד רשמי במהלך הטקס למעט ההובלה ו’ברכת הגומל’, ולפיכך ההחלטה אם לעמוד בשעת הטקס לצד המוהל והאב או בתוך הקהל נתונה לבחירתה.
הברית מתחילה באמירת פסוקים שונים העוסקים באמונה באל, בהודיה על הלידה, בבקשת ישועה והצלחה ובזיכרון הברית המקראית; הפסוקים הראשונים נאמרים על-ידי הקהל כדרך להקבלת פניו של התינוק אל הטקס. פסוקים נוספים ובתוכם ‘שמע ישראל’, נאמרים על-ידי האב בנושאו את התינוק בידיו. אחר-כך יונח התינוק (על הכרית) על ברכיו של הסנדק היושב על ‘כסא של אליהו’. תוך כדי אמירת הפסוקים הבאים, יתחיל המוהל לטפל בתינוק השוכב על ברכי הסנדק, יפשיט אותו מבגדיו התחתונים, יעטוף אותו בחיתול בד, ויכין אותו לקראת הברית. להורים המודאגים: בשלב זה של הטקס בוכים רוב התינוקות, בשל אי הנוחות שגורמת להם ההפשטה והטיפול, אבל אין זה שונה מכל הפשטה והחתלה אחרת שאתם עושים לו בבית, ובוודאי שהדבר לא כרוך בכאב. מעשה הברית מורכב ממספר פעולות: חיתוך עור הערלה, הזזת העור הנותר אל מאחורי העטרה , פעולה הנקראת ‘פריעה’ והטפת דם הנקראת ‘מציצה’ והנעשית בעזרת מבחנה או צינור סטרילי. כל הפעולות הללו לוקחות רגעים אחדים בלבד, והן מלוות בברכות הנאמרות על-ידי המוהל ועל-ידי האב. המוהל מרגיע את התינוק בעזרת מוצץ, אצבע או ספוגית טבולה ביין ועוטף או חובש את מקום הברית.
את הערלה המוהל קובר באדמה. לאחר סיום החלק הפיזי של הברית, נאמרים פסוקים נוספים והבן נקרא בשם. הברית זהה כמובן בכל קהילות ישראל. עם זאת, ישנם חילופי נוסח מעטים בין העדות השונות. שני הנוסחים העיקריים מופיעים בעמודים הבאים. שימו לב! הטקס שלפניכם הוא מסגרת ה’מינימום’ המסורתית בלבד. מוהלים שונים עשויים להוסיף מזמורים, פיוטים ופסוקים נוספים, לפי המנהגים השונים וכן אתם ובנימשפחתכם יכולים להוסיף גוון אישי ומשפחתי לברית, כטוב בעיניכם.
תופעות מעוררות דאגה, המחייבות פיקוח רפואי במחצית השעה הראשונה שלאחר הברית, מחויב המוהל (לפי הוראות הרבנות הראשית) להשגיח על התינוק, ולוודא כי הדימום אינו נמשך וכי התחבושות (אם ישנן) אינן גורמות לחץ-יתר. לאחר הברית, עליכם, ההורים, להשגיח כי תינוקכם מתנהג (פחות או יותר) כרגיל. במידה ולתינוק יש תחבושת, יש לוודא כי הוא מסוגל להטיל שתן. אם לא עשה כן כעבור שלוש-ארבע שעות לאחר הברית, יש ליצור קשר עם המוהל. אם ישנו דימום משמעותי מאזור הברית, אם לתינוק יש חום שמעל 38 מעלות, או שהוא חיוור, רדום או חסר שקט מעבר לצפוי – עליכם לקחת את התינוק לחדר מיון ללא דיחוי. כל התופעות הללו הינן נדירות בעקבות ברית מילה המתבצעת על ידי מוהל מוסמך ומנוסה, אך במקרה והן מופיעות – הן מחייבות טיפול (שאף הוא בדרך כלל פשוט).
תופעות רגילות שאינן מעוררות דאגה הפרשה – במהלך הריפוי מצטברת על הפין הפרשה צהובה לבנה (הנראית כעין קרום). זו אינה הפרשה מוגלתית, היא אינה יורדת בשטיפה, והיא נעלמת מעצמה כעבור כשבועיים. דימום – כתמי דם קטנים המצויים בטיטול במשך השבוע הראשון שלאחר הברית אינם צריכים לעורר דאגה. מראה הפין – תיתכן נפיחות על הפין, מתחת לעטרה (‘כובע’), שבדרך-כלל נעלמת מעצמה תוך זמן-מה. ייתכן שינוי גוון העטרה לבורדו-כחלחל. גם תופעה זו אינה מדאיגה, ובמשך השנה הראשונה לחייו של התינוק, יתחלף הגוון לוורדרד.